ציונות- זה לעשות? הרהורים על ציונות כפילוסופיה פוליטית

בתקופה האחרונה השיח על ציונות כאידאולוגיה ודרך חיים עולה מחדש לאור דיון ער על מדינת ישראל, בעיותיה, והפוליטיקה בה. ציונות מובדלת מערכים אחרים כמו אהבת ישראל, נאמנות למדינת ישראל, או לדת היהודית. הציונות נתפסת בתור יצירת קשר ישיר בין דור מקימי המדינה וחזונם, לדור הנוכחי. אנשים רבים, גם בעולם הכלכלה והעסקים וגם מהפוליטיקה, בוחרים להכריז על עבודתם ומטרותיהם כמטרות ציוניות; דווקא ציוניות, לתפארת מדינת ישראל ולא רק קבוצות מסויימות בה.
כדוגמה למגמה הנוכחית, בשנתיים האחרונות החלה יוזמה של קבוצות צעירים וסטודנטים ברחבי הארץ, אשר בוחרים במהלך חופשת הקיץ שלהם להתארגן לקבוצות ולעזור לחקלאים בקיבוצים ובמושבים בעבודתם. מטרת העבודה היא בין השאר עשייה ציונית, "עבודה עברית" אשר קורצת לחזון של הציונות הסוציאליסטית במאה שעברה, והחקלאים רואים את העסקתם ולימודם על חקלאות כאקט ציוני. מנגד, חברות הייטק וסטארט-אפ מציגות לא פעם את ההצלחה שלהם בעידן החדש, ואת הרווחים שהם מביאים לישראל, כציונות. 

מה מאלה הוא הציונות האמיתית? מהי הציונות האמיתית? כדי לענות על שאלה זו יש לחזור לימים של ראשית היישוב העברי בארץ ישראל.

מאז הקמתה, התנועה הציונית התחלקה לשני מחנות מרכזיים: הציונות המדינית והציונות המעשית.  
בעוד הציונות המדינית עסקה בהשגת לגיטימצית ותמיכה בינלאומית להקמת מדינה יהודית, הציונות המעשית השקיעה ביצירת "עובדות בשטח"- רכישת אדמות, בניית יישובים, עידוד עלייה לארץ ישראל ופיתוח תשתיות כלכליות ומוסדיות למדינה העתידית. אין ספק שעבודתם של שני המחנות הייתה חיונית ביותר להקמתה של המדינה, והויכוח בשאלה איזה מהם היה מרכזי יותר להקמת המדינה ממשיך עד היום, בין השאר בשאלה עד כמה ישראל צריכה להשקיע בשמירה על מעמדה בעיני העולם, אל מול קבלת החלטות מתוך שיקולים של האינטרסים שלה בלבד.

בתוך הציונות המעשית, בלט המחנה הפועלי-סוציאליסטי. המחנה, אשר מפא"י הייתה התנועה הבולטת ביותר בו, הורכב בחלקו הגדול מעולים מארצות האימפריה הרוסית. העולים שאבו השראה מרעיונות לאומיים-מודרניים וסוציאליסטיים כאחד, וראו בהקמת המדינה היהודית הגשמת שתי מטרות כאחד: מחד יצירת בית לאומי לעם היהודי, ומאידך יצירת חברה צודקת המבוססת על עקרונות הסוציאליזם, כמעט מאפס. המהפכה הקומוניסטית של מרקס לא נדרשה בארץ ישראל, מאחר והחברה החלוצית שהעולים ביקשו ליצור הייתה קיבוצית- שוויונית ונטולת מעמדות. כדי ליצור חברה זו היה צורך ב"היפוך הפירמידה": העולים מהגולה, כמו גם המיעוט היהודי בארץ ישראל, עסקו רובם ככולם במקצועות בורגניים, ואילו מדינה יהודית עצמאית הייתה זקוקה לפועלים וחקלאים. קידום "עבודה עברית" שירת גם הוא שתי מטרות- מצד אחד, יצירת בסיס לחברה סוציאליסטית המבוססת על פרולטריון משכיל ומאורגן, ומצד שני הסרת התלות של היישוב העברי בחקלאים ובפועלים הערבים.
מלכתחילה היה ברור לאנשי הציונות המעשית שמדינה יהודית עצמאית לא תוכל להתקיים בלי חקלאות מפותחת לצד תעשיה מודרנית, ואלה לא יכלו להתקיים בלא עובדים המוכשרים בעבודת כפיים. העדפת יהודים על פני העובדים הערבים המוכשרים והמנוסים יותר בעבודת כפיים נתפסה כחיונית לעצמאות היישוב. "עבודה עברית" הייתה סיסמא שלא כוונה לאפליה של לא-יהודים, אלא לשכנוע של יהודים לבחור במקצועות פרולטריים משום שהיו חיוניים יותר ליישוב ממקצועות בורגניים.  

והנה בשנות ה-20, התנועה הרוויזיוניסטית של ז'בוטינסקי יצאה במחאה כנגד השילוב של ציונות וסוציאליזם, כמו גם נגד הגבלות שהטיל המנדט הבריטי על היישוב העברי, על העלייה והקצאת עבר הירדן המזרחי למדינה ערבית עצמאית. ז'בוטינסקי טען שמודל הכלכלה המאורגנת של תנועות הפועלים והמאבק המעמדי שהן מקדמות מזיק למפעל הציוני. הוא קרא לעודד כלכלה חופשית ביישוב העברי ומאבק נגד המנדט. בעקבות זאת התנועה הרוויזיוניסטית התנתקה מההסתדרות הציונית, והקימה את צה"ר בשדה המדיני, ואת אצ"ל ובית"ר. עם קום המדינה תנועת חירות והמפלגה הליברלית ירשו את רעיונותיו וקידמו אותם.   

בתקופת היישוב, היריבות האידאולוגית בין התנועות השמאליות-סוציאליסטיות לימניות-רוויזיוניסטיות הביאה לתקופות משבר על סף מלחמות אחים בתקופת ה"סזון", בפרשת אלטלנה ובאירועים אחרים. אף על פי כן, ברבות השנים, נציגים של שני הקטבים ישבו יחד בכנסת ונלחמו זה לצד זה במלחמות ישראל על אף היריבות.

המחנה הציוני השלישי היה הציונות הדתית. מקורות הציונות הדתית קשורים למאבק הציוני החילוני להקמת מדינה, אך גם עצמאיים ממנו. מהפכה בתפיסה ההלכתית של חלק מיהדות אירופה התחוללה כאשר מספר רבנים, הידוע בהם הרב קוק, החלו לטעון שגאולת ישראל לפי כתבי הנביאים תתאפשר רק עם התיישבות של יהודים בארץ ישראל, פיתוחה והכנה אקטיבית שלה לביאת המשיח. תפיסתם הייתה שהציונות החילונית איננה כפירה אלא משמשת כחלק מתוכנית אלוהית.
הציונות הדתית יצרה מודל של "יהודי חדש" משלה: היא בזה למודל היהודי ה"גלותי" שנכנע למרות עמים זרים, ומתעסק רק בלימוד תורה ובמלאכות זעיר-בורגניות; מאידך, היא בזה גם למודל היהודי החילוני ה"מתבולל" שזנח עול מצוות כדי להשתלב בחברה הגלותית. היהודי החדש של הציונות הדתית ראה עצמו כממשיך דרכו של עם ישראל המקראי, כשגדולת ממלכת ישראל וגיבורי ישראל משמשים לו השראה. השילוב בין עבודת כפיים וגאולת הארץ לשמירת מצוות והתחדשות העם היהודי היו בעיני רוחם של הציונות הדתית, וחזונם- שיקום הממלכה היהודית עם ביאת המשיח.  
 
מודל הציונות הסוציאליסטית, שהיה דומיננטי במדינת ישראל הצעירה, נתקל באתגרים משמעותיים בשנים בעקבות הקמתה. עלייה עצומה מארצות המזרח הכפילה בתקופה קצרה של כעשרים שנה את אוכלוסייתה היהודית פי שתיים. קליטת העלייה הייתה משימה לא פשוטה. משטר צנע של כלכלה מאורגנת גרם למחאה ציבורית נרחבת, ובשנות ה-60 וה-70 תנועות מחאה של העולים הטיחו בשלטון מפא"י-העבודה האשמות שהציונות הסוציאליסטית לא התמודדה עמן לפני-כן: היא הואשמה בהיותה אליטיסטית, בורגנית, ובקיפוח כלכלי-חברתי של עולי ארצות המזרח. החלום הסוציאליסטי של מדינה יהודית נטולת מעמדות הראה סדקים לאור המציאות המורכבת, כמו גם חזון ז'בוטינסקי על מדינה יהודית בשני עברי הירדן. המהפך השלטוני של 1977 ותחילת שלטון הליכוד החל תהליך מעבר ממודל הכלכלה המאורגנת לכלכלה חופשית, כמו גם התמרכזות תפיסתה הכלכלית-חברתית של מפלגת העבודה, והתבססותו של מודל מפלגתי בעל שתי מפלגות דומיננטיות בדומה למדינות המערב. יחסי דת ומדינה בישראל לא הוסדרו בצורה חוקתית, אלא הושמו במספר עקרונות של פשרה בין המחנות, הלא הם עקרונות הסטטוס-קוו.

מהם המסרים שניתן להסיק מניתוח הזרמים השונים של הציונות? בראש ובראשונה, חייבים להבין שהשוני בראיית העולם בין הזרמים עיצב את מדינת ישראל כפי שהיא היום, וממשיך ומהווה גורם מחלוקת פוליטי במדינה. שנית, ניתן להבין שהאופי הדמוקרטי של מדינת ישראל מבוסס על פשרה בין ראיות העולם. הפשרה אינה מהווה הסכמה, שכן כל אחד מהמחנות השונים מוסיף ומנסה למשוך את החברה הישראלית לכיוון תפיסתו. הדמוקרטיה הליברלית בישראל מהווה דרך בסיסית לשמר אחדות של החברה הישראלית למרות המחלוקות הקשות לגבי העקרונות החוקתיים שצריכים להיות למדינה. החלטה שאין בה החלטה. והציונות? הציונות היא התפיסה של כל אחד ואחד מאיתנו בדבר האופי שצריך להיות למדינת ישראל. היא מקבץ של פילוסופיות פוליטיות בדבר המוסר הנכון והחברה הרצויה. הציונות מעולם לא הייתה דרך אחת- היא מקבץ של נתיבים, ובכל אחד מהם עיקולים, מהמורות ובורות.

 

The Big Bang Theory: A Transformation of Geek Culture into the Mainstream

The Big Bang Theory is the kind of TV show you either love or hate.
It may not be the first series that focuses on geeks but it may be the first one that is so successful. It explores "geek culture" to the maximum, while trying to present many characters who are all different, but all share some "geeky" characteristics.

But wait, what is geek culture anyway, and what exactly is a geek? And what is a "nerd"? Is there a difference between the two?  

Interestingly enough, Wikipedia says that geeks were originally a term for circus freaks.  
The Swedish expression "att gäcka rättvisan" means to escape justice by clever tricks. In the 18th century Austria-Hungary, Gecken were freaks shown by some circuses.

Eventually "geek" came to mean a person who is very knowledgeable about a topic, and sometimes obsessed with it. Such as "computer geek", "car geeks", "Star Wars geek", etc. 
A "nerd" is the stereotype of an irritating, unattractive, unsocial person who may be more intelligent than most.
The difference between the two is that a geek is more social while a nerd may be more introverted. Nerds may be more technologically- obsessed while geeks are more artistic.

But all that is not important since The Big Bang Theory doesn't make the difference anyway. Every character is original. Leonard is the normal, social geek who is more intelligent than most and has an interest in comic books, video games and other "geeky" habits while still being quite an average person. Howard is the horny, awkward, annoying and quite personality-split Jew who lives with his mother. Somewhat reminds me of Woody Allen.
Raj is a charming but shy Hindu who tries to be American while still bossed around by his parents through his laptop.

Then there's Sheldon. Oh, lord.
Sheldon manages to be the most original character while still being annoying as hell. He's both incredibly smart and a narcissistic sociopath. And he sees nothing wrong with his social attitude. Some say he has Asperger's Syndrome. Anyway, love him or hate him, the series won't be the same without him. If I knew such a person in real life, I'd stay the hell away from him.

The series definitely begs the question: is there really a distinct geek culture?
The answer is contained in the question- the geek is a stereotype. Being a stereotype obviously means that not all geeks play Dungeons & Dragons, enjoy comic books, video games, or quote Star Trek in every situation. And more importantly , it should be said: not all geeks are super intelligent. It is stereotypically noted that geeks are intelligent and are usually technical experts, knowing much more about science and technology than the average person. That is not necessarily true. Many people enjoy "geeky culture" like video games, comic books, or collecting useless memorabilia, what does not make them geeks, and definitely does not mean they're smarter than the average person. 
Second, geeks are not always technically- inclined. I know many geeks who are much more interested in social sciences: history, economics, psychology.

This is the part where I reach the criticism of the series. It's interesting that much of it is feminist critique. 

Blogger "Critique geek" wrote that the problem with the series is that there are no geeky female characters in it. There are several female characters who are smart, but they're not geeky. The only ones allowed to be geeky in the series are men, while the women reject their geeky culture.
This may be good critique, but it make sense. In real life, most geeks ARE men. Video games are traditionally made for male audience ("The Sims" is an exception). Comic books are written and read mainly by men ("Twilight" is an exception). Women may have weird or unusual habits, but often that does not make them seem "geeky" like man.
Susana Polo adds that geeks are unused to seeing female geeks. A female geek who is also attractive is almost impossible in the world of geeks. If the stereotype of the geek is indeed a shy or unsocial, unattractive man (usually teenager), an attractive geeky woman breaks it completely. 

So what is The Big Bang Theory, exactly? Is it a celebration of geek culture? Or a celebration of stereotypes? One of the best-known geek stereotype of the 90's was Steve Urkel from "Family Matters". Steve Urkel served his goal: he was annoying and unattractive while incredibly smart, bad at sports and oddly-dressed.
But most importantly, he was a black geek, and a black geek who liked polka, Eastern-European national music (polka? seriously?). Thus his goal was breaking stereotypes and not just creating ones: Afro- Americans can be smart and talented. Afro- Americans can be geeks. Afro- Americans do not listen only to jazz, R&B and rap music.
In TBBT you have Raj. So he's a Hindu geek. Wow.

I think the most important service that TBBT does for the geek community (if there is one) is convincing them to get out of the closet. It shows that geeks are normal people, even though they may have different habits than others. Never once does Sheldon think there's something wrong about him- on the contrary, he thinks other people are the problem. It may be a good message: be who you are. Don't try to pretend you're something that you're not. Other people should learn to accept you.

Arivaderci, amigos.

http://www.ugo.com/tv/11-reasons-geeks-hate-the-big-bang-theory

http://3chicgeeks.com/2013/02/23/the-problem-with-the-big-bang-theory

http://www.geekosystem.com/big-bang-theory-love-hate

"רועי, לא יורי!" - הרהורים על משבר הזהות של ילדי עליית שנות ה-90

רועי / יורי, דמותו של מריאנו אידלמן בסדרה "ארץ נהדרת", הוא נער בן העלייה הרוסית, אשר מתעקש, בצורה המגוכחת ביותר האפשרית, לבנות תדמית של "צבר" מזרחי, אולי אף עם נטייה לתדמית של "ערס", כששפתו הספרותית ונטייתו, בהיחבא, לצרוך מוצרי תרבות "רוסיים" (ספרים של דוסטוייבסקי וכיו"ב), מכשילה את נסיונותיו הנואשים.   

הדמות שלו היא אמנם קיצונית ומגוכחת, אך למעשה משקפת היטב את המציאות שהתקיימה בארץ בשנות ה-90, ובעיקר את משבר הזהות של ילדי העולים מבריה"מ לשעבר בשנות התבגרותם בישראל. 

נתחיל מההתחלה: המשפחה שלי עלתה לישראל בשנת 1995. הייתה זו כבר אמצע שנות ה-90 כאשר רוב מי שרצה לעלות מדורם של הורי כבר עלה, והשאר, ביניהם הורי, עלו כתוצאה מהמשברים הפוליטיים, הכלכליים והחברתיים שהתרחשו בשנים אלו בכל המדינות החדשות שקמו מהגוש הסובייטי שקרס.

היו אלה שנים שבהם התרבות המזרחית הייתה דומיננטית בישראל. שנות ה-70, בהם נאבק הדור השני של עולי המזרח על זכויותיו במדינה נגמר מזמן וממהמחצית השנייה של שנות ה-80 אותו דור השתלט תרבותית על המדינה. ההשתלטות התרבותית לא התבטאה בתיאטרונים, בטלויזיה, או בכל האזורים האחרים שהיו מחוזותיהם של האשכנזים; אבל השליטה הייתה ברחובות, בחנויות, בשווקים, ברוב המרחב הציבורי למעשה בערים הגדולות ובעיירות הפיתוח.

לא הייתה חנות מכולת או אוטובוס בהם לא התנגנו שירי אייל גולן, זוהר ארגוב ושרית חדד. ה"באסטות" בשווקים היו עמוסות תמונותיהם של סמלי עדות המזרח, שחקני כדורגל לצד הרבנים כדורי ועובדיה יוסף.

קלטות עם דרשותיו של אמנון יצחק הגיעו כמעט על בסיס שבועי לתיבות הדואר וחולקו ברחובות. 

אתניקס וטיפקס הוקמו כלהקות ששילבו מוזיקת רוק עם אלמנטים ים-תיכוניים. 

בכל מחוזותיו של המעמד הבינוני-נמוך התרבות המזרחית שלטה כשאין לה מתחרים. האשכנזים בני המעמדות קיבלו זאת ואף עצמם חשו הערכה כלפי התרבות שהתפתחה.

"אבא שלי לא דוקטור! הוא מוכר אבטיחים בשוק בשקל וחצי! כל יום אדום-אדום!"

 התרבות המזרחית הייתה שונה מאוד מהתרבות של רוב עולי מדינות הגוש הסובייטי. התרבות ה"רוסית" התאפיינה בהתנהגות מופנמת בסדר ובשיח במרחב הציבורי. דור העולים שהתחנך על ערכים של משמעת וכבוד לצנעת הפרט חש מנוכר בתרבות המזרחית שהתפתחה בארץ מאז עליית המזרח, תרבות מוחצנת, קשוחה, וישירה שבה הפרטי והציבורי נתונים בערבוביה. 

כתוצאה מכך רבים מדור העולים פיתחו סלידה מהתרבות המזרחית, אותה תפסו כנחותה, "עממית", ואף פיתחו דעות קדומות ביחס לקהילות המזרח, זאת בניגוד לתרבות האשכנזית אותה העריצו וראו בה קרובה יותר לתרבותם. זאת ועוד, איפשהו במהלך השנים של השתלבות עולי המזרח במדינה נולד מודל ה"ערס", אשר כנראה בתחילה הייתה מילת גנאי ערבית (=סרסור, אדם המתנהג כסרסור או עבריין) שהפך לסטראוטיפ של בן עדות המזרח ממעמד הפועלים: אדם קשוח אך אגואיסטי, בעל השכלה נמוכה וחסר נימוסים, פעמים רבות רמאי וסקסיסט; ומקבילתו הנשית- ה"פרחה", אשה חסרת השכלה ונימוסים, חומרנית וכזו שמחליפה בני-זוג לעתים קרובות.

אולם ילדיהם של עולי שנות ה-90, אשר גדלו בתוך התרבות המזרחית ולא הכירו תרבות ישראלית אחרת, הגיעו למסקנה שהיא-היא הישראליות. מכאן, שהערס, העממי, החומרני והפשוט הוא הישראלי האמיתי, הצבר; ואילו הלמדנות, הנימוסים והאירופיות הם מאפייניהן של הגולה; והחלו לחוש סלידה מתרבותם (ושפתם) של הוריהם. הדרך היחידה להשתלב הייתה להיות "מזרחי" יותר: מוחצן יותר, חצוף יותר, עממי יותר ואוהד נלהב של כדורגל כמובן.

כאן נוצר משבר הזהות- הילדים התביישו בכך שהוריהם לא דיברו עברית היטב כמוהם וקינאו בהוריהם של חבריהם הצברים שנתפסו בעיניהם כקשוחים ועממיים יותר, אפילו כשאלו היו בני מעמד נמוך יותר. לפעמים הבושה נבעה גם מהבורות של רבים מהוריהם במסורת היהודית. ההשלמה עם תרבות ההורים, אם זו הגיעה, הגיעה בגיל מאוחר יותר, כאשר הילדים גיבשו תפיסה רחבה יותר של התרבות הישראלית וההיסטוריה של המדינה. יחד עם זאת, המשבר משך את הדור השנייה לעלייה לכיוונים שונים- חלקם חזרו בתשובה, חלקם שעלו בגיל מבוגר יותר נותרו צרכנים של תרבות רוסית, והרוב הצליחו לשלב בין הזהויות. סקירה מעניינת מוצגת בעמוד הנ"ל:

 http://www.tapuz.co.il/blog/net/viewentry.aspx?entryId=894912

דמותו של אידלמן היא דמות מקורית וטיפשית כאחד. אולם לדעתי היא תיארה בשנת 2005-2006 מצב שהתקיים כחמש שנים לפני-כן. אינני חושב שהדומיננטיות של תרבות המזרח אחרי שנות האלפיים נשמרה כפי שהייתה בשנות ה-90. אולי בעיירות הפיתוח, אולי בירוחם... ישראל של היום משתנה מהר מאי פעם, והיא רב-תרבותית ובינלאומית יותר מאי-פעם.

Lady Gaga: A Parody of Contemporary Pop Culture?

 

The history of rock and pop music since the 60's has been the development of a culture in which the image of the artist is not less important than the music he or she creates.   

Pop and rock musicians have become stars, icons and designers of culture, their faces known and idolized by the masses. Concerts became what in ancient Rome were Gladiator battles, and the artist gained his fame not only by the quality of his music, but also by his ability to perform on stage. Michael Jackson gained fame by inventing a dance style to accompany his music. Madonna took it further- her concerts and music videos defined fashion while adding sex-appeal to musical talent. 

Rock musicians understood the change occurring in the music industry and followed. Alice Cooper gained popularity by bringing theatrical elements to his concerts: magic, horror elements and blood. Ozzy Osbourne ate bats to support his image as "a prince of darkness". Marilyn Manson took it further by adopting the image of a freak and becoming more of a performer than a musician.  

Then the 2000's gave birth to Stefani Germanotta's character, whom she called Lady Gaga (after Queen's "Radio Gaga"). From the very beginning, Germanotta took all the elements previously present in the music industry to the extreme. She turned herself into a monster of fame, as the name of one of her albums. Her constantly-changing looks and most often very unusual clothing make her appear a bit of a joker. Her popular music is often criticized as unoriginal and her lyrics simplistic, carrying no depth to them. It appears like she is never seen out of character, similarly to the comedian Sasha Baron Cohen. Contemporary performers like Eminem added to their fame by inventing alternate personalities who define them, but Gaga has taken her alternate personality so far that it's not clear who Stefani Germanotta really is. Even her name, Lady Gaga, is unusual, even odd.

I am brought to the inevitable conclusion that what makes Gaga so original is the fact she is a parody. Her absurd, over-the-top sensationalism and her often provocative public appearances make her a joker, a parody of pop culture. Instead of trying to bring an original new look into the pop industry, she decided to put a mirror before it. Instead of trying to be deep and emotional, she brings robotic dance movements into her videos, quacking and stuttering into her songs (Ra-ra-ra, ga-ga oo-la-la, po-po-poker face). See my colorful, plastic outfits? See the odd shapes and glitter? It's not me that is plastic, it's you. Why am I always wearing make up and sunglasses? Because I am fake, just like you.

Don't compare her to Madonna, she is not Madonna and she doesn't even try to be her. Lady Gaga is not real. She is not human. She's a fictional character made up by Stefani Germanotta. And heck, with five Grammys, a very successful one, too.

http://artpulsemagazine.com/deconstructing-lady-gaga-pop-culture-as-a-toolbox

What's Wrong About Vengeance? 

 

The topic of vengeance has been explored to the max in cinema. From Once Upon a Time in the West to The Punisher, From Carrie to Kill Bill, Hollywood used and abused the topic, while we watched and cheered as the beauty of it was shown. Vengeance is justice, it is a punishment for a crime, and when we see it, we are happy. 

But that is not the way it is in real life. Why does history, philosophy and religion always paint vengeance in dark colors, presenting it as immoral and problematic? I would try to explore the philosophical implications of the action. 

Argument 1: Vengeance is a punishment for wrongdoing and injustice. 

But is it really? Cinema brings us story of personal revenge. An individual or a group of people commit an unjust action towards an individual. They hurt him or those dear to him. The harmed individual goes on a quest for revenge. The goal of the revenge is punishing wrongdoers. But is it really? Vengeance is not only about punishment. It is an action often, if not always, fueled by emotion, pushing a person to dangerous or even irrational actions in order to gain retribution; sometimes it is also a tool for repairing psychological damage caused by injustice. Vengeance is not meant to restore things to the way they were before. That is sometimes impossible, like in the case of a murder. It is only meant as a punitive action. Therefore, by rational thinking, vengeance does not make things better. In the best scenario, it would make a wrongdoer regret his actions or discourage others from repeating the wrongdoing. In the worst scenario, it would fail or achieve nothing.

Argument 2: Vengeance makes people regret wrongdoings and discourages them from repeating them, therefore restoring justice.

Does it really? Unfortunately, in our world every person could have a different view of justice. While a certain person may see a situation as unjust, another would see it as normal and right. Blood feuds between tribes and families (and even nations) are caused by that tragic reality: A tribe commits a wrongdoing towards another tribe. This causes the other tribe to seek vengeance for that action. The first tribe considers the second tribe's revenge unjust or disproportional to their own wrongdoing. This feeds a never-ending circle of violence in which power, honor and egoism prevent one party from understanding the other's motivation and feeds injustice instead of ending it. 

Argument 3: Vengeance is justice. 

Once again, we have a problem of different understandings of justice. This brings me back to the argument that vengeance is punishment. At first sight it may seem that personal vengeance is a legitimate way of punishing wrongdoing, but it isn't. When a person or a small party decide to seek personal revenge then he or they consider themselves both judges and executioners for another person or party's wrongdoings. Legitimizing vengeance undermines the rational logic in having law and judicial systems and presents a danger of deterioration into a Hobbesian state of anarchy where every individual makes up his own law. Therefore, when a person decides to punish a wrongdoer by himself it is not justice. Neither is it legitimate punishment. Justice is defined by the standards of a society and only society as a collective could decide a punishment for a wrongdoer which could be considered just. 

So what do I conclude here? Why is vengeance wrong? Vengeance is wrong because it shatters the foundations of law and order which constitute a society. Vengeance is not punishment and punishment is not vengeance. Punishment is normatively legal, vengeance isn't. It may be just by one man's standards, but maintaining justice means that wrongdoings must be dealt with according to the society's laws.

*P.S. All of this doesn't apply to Uma Thurman;
 Please don't kick my ass.