משטרת שבתאי
פרק
ג'
שלושה פיגועים במרכזים המוניים
ביומיים היו נקודת שפל אפילו בתקופה המתוחה של השנים האחרונות. כוחות המשטרה
התפזרו ברחובות, בשרשרת מעצרים חסרת תקדים. כמחצית מהעוברים-ושבים נעלמו מהרחובות המרכזיים
בעיר הגדולה ביותר, סקטוסק. הממשלה הכריזה שתמצה את הדין עם המפגעים ודנה באפשרות
לפרוס כוחות צבא במוקדים מרכזיים.
רד
זימן את ראשי האגפים שלו לישיבה דחופה. הבלבול והפאניקה איימו להשתלט, וכשזה קורה,
אנשים מתחילים לעשות טעויות. זה היה הזמן הגרוע ביותר לעשות טעויות.
"אני
מדגיש שכל מה שיאמר כאן נתון תחת סיווג של סודיות דרגה 6. המידע בשום פנים ואופן
לא יכול לצאת משערי הלבנה. כידוע לכם, הפרת כללי הסיווג הבטחוני גוררת ענישה בהתאם
לחומרת העבירה, מהדחה לעונשי מאסר."
רד
לא ציפה שהדברים שהוא ישא יפתיעו מישהו. הם נועדו רק להבהיר ולעדכן את מה שרובם
כבר שמעו מדיווחים בתקשורת, או שמא הגיעו למסקנה כבר בעצמם.
"העדויות
שאספנו בשנים האחרונות מצביעות באופן שלא משתמע לשתי פנים על כך שדרקרינו משקיע
בפיתוח סוג חדש של נשק להשמדה המונית. חלק הארי במאמצי כריית המשאבים והניסויים מתבצע
במושבות הדרקיריות ולא על הכוכב, מה שמאפשר את הסתרת המחקר הסודי מעיני משקיפים בינלאומיים
ומדליפים למיניהם. במסגרת התהליך הזה דרקרינו מחלק לוסאלים שלו, סניפי פרה"ד,
משימות המקצרות את דרכו לטכנולוגיה הקטלנית החדשה שלו."
"הכוונה
היא למה שמכונה ה-VP4?" שאל אחד הקצינים.
"נכון.
זה שם הקוד שניתן לטכנולוגיה."
"כמה
אנחנו יודעים עליה?"
"מעט
מדי. המדענים שלנו לא מנוסים מספיק בתחום הזה. המחקר הדרקירי סודי וחלוצי. העולמות
המיושבים לא נתנו את דעתם לתחום עד כה. נודע לי שהנשיא לֵטֶרוֹג השקיע סכום
המשתווה לחמישים מליארד יחידות שבתאי במחקר."
הבעות
הפנים הראו אי-נוחות בקרב הקצינים לשמע הסכום. בשבתאי לא היה ולו פרוייקט מדעי אחד
שזכה למימון ממשלתי בהיקף הסכום שנקב בו רד; לא היה כזה שאפילו התקרב אליו.
"ישנם
מספר דברים שעלי להבהיר כאן, ואלה הם הדגשים שעליכם להפנים. השבוע נערכה ישיבת
ממשלה שדנה בצעדים הנדרשים מצד הפדרציה כדי לסכל או לעכב את המאמצים של דרקרינו
בפרוייקט שלו. נכחתי בישיבה יחד עם ראש שירות המודיעין הפדרלי. שנינו הגשנו את
המלצותינו לדיון בממשלה. למורת רוחי, הממשלה אימצה את המלצות שירות המודיעין, אך
דחתה חלק ניכר מהמלצותי. ברגע זה אני סבור שהממשלה לא קיבלה את ההחלטות הנכונות
שנדרשות כדי להתמודד עם הסכנות הנשקפות לנו.
"כשיצאתי
מהישיבה הגעתי למסקנה שבמסגרת האחריות הייחודית של הלבנה אין לנו ברירה אלא לפעול
באופן עצמאי. בכל הקשור להתמודדות עם פעולות פרה"ד בכוכב, מרגע זה אני פועל
על פי שיקול הדעת שלי. אני מאפשר לכם לתת את דעתכם ולשקול בכובד ראש את ההשלכות של
החלטה זו שלי על פי צו מצפונכם. זכרו שבחרתי את כולכם לא רק על פי כישוריכם אלא גם
על בסיס המחויבות שלכם למוסד הלבנה ולמטרות שלה. לכן אני מקווה שתעמדו לצידי בשעת
מבחן זו."
ראשי
המחלקות החליפו מבטים רבי-משמעות. נראה כאילו לכולם היו דברים לומר, אך הם היססו
לדבר.
אשה
מבוגרת בעלת עצמות לחיים בולטות וסנטר מחודד החליטה לענות בשם כולם.
"רד,
אנחנו נמצאים כאן שנים רבות מספיק כדי להיות מודעים לאופן קבלת ההחלטות שלך. אינני
חושבת שלמי מכאן נותרו עוד לבטים מצפוניים בשלב הזה. אתה הבהרת לנו מספיק פעמים
כיצד עלינו לתפוס את תפקידנו - אנחנו לא משרתים בלבנה; אנחנו הלבנה."
השאר
הנהנו בהסכמה; רד הרשה לעצמו לחייך. חיוך זהיר וקצר, כדרכו.
"אתם
הצוות שלי. היו זמינים, ערניים וקפדנים יותר עכשיו מאי פעם. אתם העיניים והמוח של
הארגון הזה."
חדרי ההדמייה אפשרו לסוכנים בלבנה
להתאמן בסיטואציות מגוונות אשר נדרשו לדעת להתמודד איתן. דן היה בעיצומו של אימון
שדימה קרב-יריות בשטח עירוני. בין מטחי הירי הוא עבר ממחסה אחד לאחר, משיב ירי
מפעם לפעם ברובה-הסער ששימש אותו בהדמיה. הוא התגונן כנגד מספר רב של יריבים,
וצמצם את מספריהם בזהירות, מבלי לחשוף את עצמו לאש צולבת. המשטח הדינמי המתוחכם
בחדר דימה במדוייק את הסביבה הוירטואלית, הציב מכשולים בהתאם לה, ואפשר תנועה
חופשית של השחקן; באותו הזמן הוא גם התאים את תזוזותיו לתנועות השחקן, ובכך השאיר
אותו למעשה באותו המקום. ההדמייה הייתה מערכת חדשנית, מורכבת ביותר, שדרשה תחזוקה
שוטפת, ומכאן הייתה גם השקעה יקרה. עם זאת, מאחר ולא היו שיטות אימונים שהשתוו לה
ביעילותן, הלבנה לא חסכה בהוצאות.
"אתה
לא חושב שהגיע הזמן לחזור למציאות?" - נשמע קול מחוץ להדמיה.
"המשחק
הזה הוא המציאות. או לפחות קרוב אליה יותר מעיסוקים אחרים שאנשים בוחרים להם,
ומדמיינים כי הם חווים את המציאות."
דן
דיבר מבלי שדעתו תוסח מההדמיה והמשיך בשלו, מבלי לתת דעתו מהיכן הגיע הקול שהתערב
בענייניו.
"אתה
נמצא כאן מהבוקר. שמונה שעות ברצף. זה לא נורמלי, דן. אתה מתיש את עצמך."
"רד
מסרב לתת לי משימות. אני לא מוכן להניח לגוף ולמוח שלי להתבטל בזמן שבחוץ העולם
משתגע."
"הוא
לא מצרף אותך למשימות משום שכבר שלושה שבועות לא יצאת מכותלי המפקדה, מלבד לצורכי
פעילות מבצעית. תבקר באקדמיה מדי פעם. תפגוש אנשים. העולם כמנהגו נוהג. אתה זה
שעלול לאבד את השפיות שלך."
"תחזרי
לרד ותגידי לו שאני רוצה לצאת לשטח. אני מוכרח. הוא לא יכול לעשות לי את זה."
"רד
לא שלח אותי. אני פה משום שאני דואגת לך."
בלחיצה
ארוכה דן כיבה את מערכת ההדמיה והוריד מעצמו את הקסדה ששימשה אותו במשחק.
הוא הספיק לקחת נשימה אחת לפני שכאב
עז שיתק אותו והוא צנח על המשטח הדינמי שלרגליו.
באוזניו
נשמע רעש לבן וגלים הופיעו מול עיניו. הכאב בראשו היה בלתי-נסבל. הוא התפתל, מנסה
להתאושש מההתקף הפתאומי, בעוד קלייר, האורחת הלא-קרואה, מיהרה אליו מבוהלת וניסתה
לתמוך בו.
כעבור
רגע ההתקף העז הסתיים. ראייתו של דן שבה אליו והוא קם בזהירות, בעזרתה של קלייר.
"דן,
אתה לא יכול להתנתק ככה מהמכשיר! האיזון ההורמונלי..."
"לא,
לא... זאת המחלה הארורה. אני אהיה בסדר, כנראה שמשהו גירה את החלק ההוא
במוח..."
"אל
תדבר, תנוח." – העירה קלייר כשהבחינה בקשיי הנשימה שלו.
"אני
חייב... לחזור לשטח. חייב... לחזור לפעילות."
המידע שהגיע ממקורות מהימנים יכל היה
להסתכם גם במילה אחת: תוּרְמֵלִין. רד היה מרוכז בבחינת המפות הכלכליות. תורמלין
הייתה סגסוגת ייחודית לשבתאי וסוד הייצור שלה נשמר על ידי שמונה חברות. התוצר שלהן
נאגר בעשרים נקודות ברחבי הכוכב.
דרקרינו
רוצה כמות מסחרית ממנו אבל לא יכול לרכוש כמות כזו בשום צורה; חוקית או אחרת.
האפשרות היחידה שנותרת לו היא לגנוב אותו. כאן היה המלכוד; שוד תורמלין הוא יוזמה
לא פשוטה בכלל. המחסנים שבו אוחסן חבויים ונמצאים תחת אבטחה כבדה ביום ובלילה.
נדרש לכך מבצע נועז.
ההנהגה
המחתרתית מחזיקה במושכות כעת. לא עוד פעולות ספורדיות, יוזמות מקומיות של כנופיות
קטנות. הם גייסו את כלל הכוחות כדי להוציא לפועל מבצעים פרה-צבאיים. הפיגועים הם
הסחות-דעת, כמובן, הם נועדו לרכז את כוחות הביטחון בתוך הערים ולהרחיקם מהמוקדים
התעשייתיים.
לשאלה
אחת לא הייתה עוד תשובה – היכן הם מתכוונים להכות?
"מה
חוות הדעת המקצועית שלך, בורדר?"
סגנו של רד הניד בראשו כמסרב לקבל את דבריו.
סגנו של רד הניד בראשו כמסרב לקבל את דבריו.
"אני
לא חושב שהם יעזו. הם יצטרכו סדר גודל של פלוגה, עם כוח אש כבד. זו לא שיטת הפעולה
שלהם."
"אתה
יודע בדיוק כמה כוח אדם וכוח אש יש להם."
"הם
יסכנו יותר מדי אם ינסו את זה. הפעילות ההסברתית..."
"כללי
המשחק השתנו. תענה על השאלה שלי. הבעיה הזו היא דדוקטיבית. עלי להגיע למספר מצומצם
של אופציות שאחת מהן לפחות היא הנכונה."
"ובכן... בסדר. נתייחס לאפשרויות
בהנחה שלך. כאן נמצא המתקן הגדול ביותר. הוא מאובטח בהתאם. לכן אני מניח שהסיכוי
למתקפה כאן זניח. סיכויי ההצלחה שלה נמוכים, וזו תהיה צפויה מדי."
"מה
אם זה בדיוק מה שהם רוצים שנחשוב?"
"טוב,
גם זה אפשרי. נכניס את האופציה לחשבון. המתקן השני בנפח החומר השמור בו הוא זה.
רמת אבטחה המשתווה לזו של הראשון."
"אבל
הוא מרוחק יותר, מה שמאפשר נתיב בריחה עדיף."
"אז
גם כאן נחזק את האבטחה ורמת הכוננות."
"הבאים
בתור הם אלו. נפח חומר נמוך משמעותית ונמצאים שניהם באזורים נידחים."
"אלה
מתקנים סודיים."
"לא
מספיק. לא לדרקרינו."
"אתה
יכול לעבור ככה על כל העשרים." מחה בורדר. "כל אחד מהם הוא יעד בסיכון
גבוה מבחינתך."
"הוצאתי
עשרה מהרשימה כיעדים לא אטרקטיביים."
"אילו
בדיוק?"
רד
מנה עשרה מחסנים שמסת התורמלין בהם לא הצדיקה נסיון פריצה. בורדר הנהן בהסכמה. הדיון
התעמק בפרטים הרלוונטיים לכל אחד מהנותרים. סיכויי הימלטות, מקומות מסתור
פוטנציאליים לסחורה הגנובה, נקודות תורפה באבטחה, זמני תגובה של כוחות משטרה.
במשוואה שהתקבלה היו משתנים רבים מדי. בורדר הניד בראשו, משטח את הסתייגויותיו
הכנות בפני המפכ"ל.
"הדדוקציה
שלנו לא תהיה שווה הרבה עד שתדע את התשובה לשאלה הבסיסית ביותר: מתי בדיוק אתה
חושב שהם יוציאו לפועל את המזימה שלהם?" שאל הסגן.
"לטובת
העניין תניח שאני כבר יודע זאת."
בורדר
הרגיש את הכעס משתלט עליו. אם הוא יודע, למה הוא לא משתף אותו? חמש שנים הוא משמש
בתפקידו, ונדמה כאילו עם הזמן, רד רק מקפיד יותר ויותר שזרם המידע הארגוני לא
יעבור דרכו.
"אוקיי,
נניח שאתה יודע זאת. ברגע שתוריד את ההוראה למשטרה לחזק משמעותית את כוחות האבטחה,
יריבינו יבחינו במתרחש וידחו את התוכנית. הסבלנות של עמיתינו במדים הכחולים היא לא
אינסופית. ברגע שיחזירו את הכוחות לשגרה, הכל ירד לטמיון. פרה"ד ישארו צעד
אחד לפנינו."
"בורדר,
לעיתים נדמה לי שאתה ממעיט ביכולות שלי."
"אתה
בהחלט לא מפסיק להפתיע. אפילו את הסגן שלך."
ההערה
העוקצנית במובהק לא גררה תגובה. למרבה המזל, לא היה במשרד אף אחד מלבדם, שכן
האווירה המתוחה ששררה בו הייתה גורמת אי-נוחות לכל מי ששם את מבטחו בפיקוד הבכיר של
הלבנה.
האורות והצלילים של המועדון נראו כעת
לג'סי כמו מופע פרטי שהוכן במיוחד עבורו, כאשר הוא התפרש על הספה בפינה, עייף
ושיכור מכדי להמשיך לרקוד עם שתי הבחורות שבילה עמן. הן סרבו לשבת איתו ונטשו
אותו, ממשיכות לרקוד במרכז הרחבה. חלקו האחד רצה לחזור אליהן; השני העדיף להישאר
על הספה, שקוע בתחושת האופוריה. הערב היה חלש; או שהוא עייף מדי. בכל אופן, זה כבר
לא הרגיש כמו פעם. יכול להיות שהפעילות בלבנה סחטה ממנו יותר מדי אדרנלין. הוא שקל
לגשת לבר ולהזמין חומר מעורר. כשעצם את עיניו לרגע הרגיש את הצריבה של התשישות.
הוא השאיר אותן סגורות, חש את השיכר מסחרר אותו. פתאום נדמה היה לו ששמע מישהו
קורא בשמו.
"ג'סי!"
לא
נדמה לו. פנים מהעבר הופיעו מולו כשפתח את עיניו. כאשר המוח שלו חיבר שם לפרצוף
הוא כמעט סינן קללה בין שיניו.
לא
הוא. לא עכשיו.
"מצטער,
אני... לא מצליח להיזכר."
"סובל
מבעיות זיכרון פתאום? לא חשבתי שאני אראה את האף שלך פה."
"אני...
קיבלתי חופשה."
"חופשה?
נהדר. אני חושב שיש אדון מסויים שמאוד ישמח לראות אותך היום, אם כבר קפצת לביקור.
זה לא יפה לשכוח ככה את החברים שלך."
"תשמע,
קצת מאוחר היום. אני לא רוצה להפריע לו. וגם לא יודע אם זה ממש מכובד, שאני אבוא
אליו ככה בלי להודיע מראש..."
"אם
אספר לו שהיית פה ולא באת לומר לו שלום, הוא ממש יעלב."
חברו
הותיק התיישב על הספה לצידו והניח את ידו על כתפיו של ג'סי, בספק-חיבוק, ספק אחיזת
חנק.
"תבוא,
ג'סי. אל תגרום לו לחכות."
ההשפעה
של השיכר כאילו נמוגה. החיבוק העז של ידידו המגודל גרם לו יותר מאי-נעימות.
"טוב...
בסדר."
"ג'סי סטור! את מי אני רואה כאן!
שמעתי שיצאת מהכלא. מזל טוב. לא הייתה סיבה לחשוש שטיפוס חלקלק כמוך לא ימצא דרך
לחמוק משם."
האדון
שג'סי הוזמן לבקרו בבניין סמוך למועדון היה גבר בעל שיער בצבע כחול, לבוש בחליפה
בצבע חום. הוא מיהר ללחוץ את ידו של ג'סי ולחבקו.
"כן,
אַהֲרוֹן, אני... התחייבתי לפתוח דף חדש."
האדון
בחליפה פרץ בצחוק מתגלגל.
"אתה?
דף חדש? איפה מצאת שוטרים תמימים כל כך? כמובן שמבחינתי רק להתחייבות אחת שלך יש
משמעות. והתחייבויות צריך לקיים."
"אני
לא ממש בטוח למה אתה מתכוון." שיקר ג'סי.
"כבר
הספקת לשכוח?" אהרון הזדעף. "החוב, ג'סי. חמישים אלף יחידות
שבתאי."
"אה.
כמובן שלא שכחתי! פשוט... אין לי
את הכסף כרגע. אתה הרי יודע שהתכוונתי להחזיר לך אותו אחרי הפעולה ש... התפקששה
שלא באשמתי."
"יקירי,
אתה לא יכול לומר שאינני מתחשב בנסיבות. החוב לא צבר ריבית בזמן שבילית
בכלא."
"תודה
רבה, אבל אני אצטרך זמן-מה להשיג את הכסף."
"הו,
הייתי שמח לתת לך את כל הזמן שבעולם, אבל התקופה קצת קשה לעסקים שלי." הוא
זייף הבעה עצובה. "עברה כבר שנה וחצי מאז שקניתי צמ"ת חדש. מצער, נכון?
אני צריך חזרה את הכסף, ידידי. יש לך שבועיים."
כשאמר
את המילה האחרונה, סימן לשני הבריונים שעמדו מאחורי גבו של ג'סי. השניים הוציאו אותו
מהחדר וגררו אותו החוצה מהבניין. לפני שהוציאו אותו, הם אחזו בו והיכו אותו
נמרצות.
שיכור
ועייף מכדי להתנגד, הוא ספג את המכות לפני שאיבד את השליטה על קיבתו. משהצליח שוב
לעמוד על רגליו ולהתחיל לדדות בחיפוש אחר מקום מתאים לזמן בו מונית, הוא הבין שכבר
זמן רב לא חש מושפל כל כך. בחייו הקודמים, היה רגיל לחטוף מכות מגנגסטרים; אולי
אפילו הגיע לו. אבל עכשיו הוא אדם אחר. הם עוד ישלמו על זה. הם לא פגעו היום בג'סי
סטור; הם פגעו בנציג שלטון החוק.
טייסת הצמ"תים של הלבנה, בתגבור של צמ"תי משטרה פוזרה סביב חמישה יעדים
פוטנציאליים לתקיפה של פרה"ד. הקושי בתכנון מארב אווירי היה הקלות שבזיהויו
על ידי האויב. לכן הפקודה הייתה לעשות שימוש בכלים אזרחיים בלי סימנים מזהים
ולקרקע אותם עד תחילת הפריצה.
"מריחה
את הסכנה באוויר, קלייר?"
בעוד
השמש שקעה מעבר לאופק, המתיחות בקרב הסוכנים הגיעה לשיאה. השקט סביב מיקד את תשומת
הלב שלהם במכשיר הקשר, בציפייה לדיווחים על המתרחש.
"אני
פשוט לא יכולה לסבול יותר את ההתרגשות." – ענתה לשותפה בנימה עוקצנית.
"מזכיר
לך את הימים שלך באיירונהיל?"
"קשה
לומר. באיירונהיל הייתי צעירה, יפה ותמימה יותר, רוג'ר."
שותפה
של קלייר צחק. היא חייכה לעצמה.
"רד
אמר שהם יהיו חמושים עד השיניים. צמ"תים משוריינים, מטולי רקטות וכל
השאר."
"אולי
היית צריך להישאר בבית עם האשה והילדים היום."
"אם
הממזרים יגמרו אותי, את מבטיחה לומר למשפחה שלי שכל מה שעשיתי היה בשבילם?"
"לא,
כי זה שקר. אתה נמצא פה בגלל הכסף והכבוד, כמו כל הגברים מהציבור שלכם. חוץ מזה, אם
אתה הולך, אתה תלך ביחד איתי. וזה לא יקרה. הכנופיות של איירונהיל לא הצליחו לגבור
עלי, אז אין מה לדבר על טרוריסטים שבתאים שבקושי מסוגלים לאחוז בנשק."
"עשרים
ושש משקנאי, עבור."
רוג'ר
ענה למכשיר הקשר שקול סמכותי נשמע ממנו.
"שקנאי,
כאן עשרים ושש, רות עבור."
"עשרים
ושש, דווח מוכנות ותקינות כלי."
"במוכנות,
כל המערכות תקינות."
"רות,
להיות בהאזנה לפקודות."
רעש המפעלים
נשמע מרחוק. המכונות בהם עבדו במרץ. תהליך הייצור לא נפסק אף פעם, גם בימי המלחמה.
התוצרת, שיוצאה לכלל העולמות המיושבים, הניעה את גלגלי הצמיחה האנושית. היא הזינה
את המושבות, בנתה ספינות חדשות שהובילו בני אדם מרחק שנות אור בשניות בודדות,
אפשרה גילויים, המצאות, התפתחות. התוצרת אפשרה טרנספורמציה של כוכבי לכת שונים
מאוד מכוכב ארץ ואת התאמתם לקיום חיים אנושיים. שאון הייצור היה קול החיים עצמם.
הבעיה
התחילה בכך שרבים מדי בכוכב לא הצליחו למצוא משמעות בחייהם.
"תחנות
שקנאי, קבלו תנועה של ארבעה כלים חשודים לעבר יעד 2. להישאר במיקומכם. אני חוזר,
להישאר במקומכם עד קבלת פקודות נוספות."
"הנה
זה מתחיל." אמר רוג'ר.
קלייר
הנהנה.
"הי,
קלייר. מה משנה את המראה שלו כל בוקר, יורה לכל הכיוונים ולא פוגע בשום דבר?"
"אני
לא מתכוונת לענות על זה."
"אשה
שנתנו לה רובה."
"כשאני
אלך, אני אקח אותך איתי." היא מלמלה בקול עייף. "אדאג לחורר את הראש
החלול שלך בעצמי."
"תחנות
שקנאי, קבלו אש על יעד 2." דיווח המכשיר. "אני חוזר, אש על יעד 2. כלים
בלתי מזוהים פתחו במתקפה. שמונה עד חמש עשרה, החלו בסגר אווירי על המתקן. כל שאר
הכוחות, הישארו במקומותיכם."
"הם
תוקפים! למה הוא מחכה?" רוג'ר
אחז בהגאים, מתכונן להמראה. "שמונה כלים לא מספיקים לסגר אווירי הדוק!"
"אנחנו
לא יכולים להרשות לעצמנו פזיזות."
"אנחנו
לא יכולים להרשות להם להימלט!"
מכשיר
הקשר געש בקולות ודיווחים על הקרב שהתפתח במתקן 2. הכניסה אליו נחשפה בירי
מהאוויר, והצמ"תים הבלתי-מזוהים המשיכו בהצנחת כשלושים מחבלים לבושי חליפות
חסינות-כדורים, אשר פרצו בקלות פנימה. כוחות האבטחה נסוגו לנקודות מחסה בתוך המחסן,
מאפשרים לפורצים להתקדם כמעט בלי התנגדות.
"שקנאי
מתשע, עבור!" – זעק הקשר. "קבל אש לעברי! האם להשיב באש?"
"שלילי,
תשע! שמור על המערך ופתח בתמרוני התחמקות."
"שקנאי,
נפגעתי! קבל..." הקול בקשר נקטע. החמ"ל ניסה לחדש את הקשר עם הכוח
הפגוע, אבל נכשל.
"נראה
שהם לא מתכוונים לאפשר לנו להתקין סגר סביבם בקלות." מלמלה קלייר.
"המנוולים
האלה התכוננו לקרב! הם חייבים תגבורת!" רוג'ר לחץ על כפתור הקשר. "שקנאי
מעשרים ושש! קבל תנועה שלי לתגבר את מתקן 2." הוא משך בהגה והצמ"ת נסק
לאוויר.
"שלילי,
עשרים ושש! הישאר במקומך!"
"הוא
לא שפוי." קרא רוג'ר, כשהוא מגרד את שפמו. "אנחנו מאבדים אנשים!"
"אנחנו
רחוקים מדי בכל מקרה. לא נספיק להגיע לשם מהר מספיק. צריכים להישאר בגזרה
שלנו." אמרה קלייר.
"איך
את מצליחה להישאר אדישה למה שקורה פה?"
"משמעת,
רוג'ר. אל תשכח שאני בדרגה בכירה יותר."
הוא
שקע במושב שלו, שותק אך עצבני.
הכוחות
שהוקצו למתקן 2 דיווחו על התמקמות לצורך הסגר. צמ"ת האויב שהפיל את תשע יורט
לאחר שניסה לתקוף כוחות נוספים. שלושת האחרים נמנעו מעימות ורק חגו מעל המתקן.
"תחנות
שקנאי, קבלו חמישה כלים בלתי מזוהים נוספים הנעים לעבר יעד 5. עשרים וחמש עד
שלושים וחמש, החלו בסגר רחב. להקפיד על עימות מינימלי! אנחנו צריכים כמה שיותר
עצורים חיים."
"תקיפה
נוספת?" נדהם רוג'ר.
"אני
חוששת שזו רק ההתחלה. הם לא משחקים הפעם. אני לוקחת את ההגה עכשיו."
צמ"ת
עשרים ושש, כלי קטן וזריז, ריחף לעבר יעדו בקלילות מעל מרחבים תעשייתיים עצומים. הצמ"תים
האזרחיים היו מצויידים בתחמושת קלה בלבד, מאחר ולא אפשרו נשיאת תחמושת כבדה או
מרובה. גם בלעדיה, הם היו כבדים מהרגיל, בעיקר בגלל מערכת עיכוב התנועה שהותקנה
בהם ושימשה בביצוע של מעצרים אוויריים. המערכת אפשרה לקבוצת צמ"תים להאט תנועה
של מטרה עד כדי עצירה מוחלטת שלה, באמצעות כיתורה. המשקל העודף הפך את הכלים
לאיטיים יותר, מה שפגע בפוטנציאל שלהם במרדפים.
הם
התמקמו בנקודה שנקבעה עבורם בלי התקלויות. בזמן שלקח להם להגיע, הקשר דיווח על
הפצצת יעד 5. מספר פצצות רבות-עצמה פרצו את גג המתקן הממוגן. זו הייתה עליית מדרגה
בלתי צפויה בהערכת הנזק. לא ניתן היה להתעלם יותר מאווירת הפאניקה שהשרו הדיווחים
בקשר.
בתגובה,
אחרי התלבטות מסויימת, שקנאי אישר את יירוט המפציץ. אולם הלה פתח בנסיגה מיד אחרי
הטלת הפצצות, כשכוחות הסגר לא הספיקו עוד להגיע קרוב מספיק.
"עשרים
ושש משקנאי, עבור!"
"רות,
עבור." ענה רוג'ר.
"קבלו
כלי אויב כבד נע לכיוונכם במגמת מילוט. עצרו אותו בכל מחיר! יירטו אותו אם זה
ידרש."
"כאן
עשרים ושש, הישר."
השניים
איתרו את המטרה שלהם ברדאר ופתחו במרדף. קלייר דחפה את הצמ"ת לשיא מהירותו.
רוג'ר לא הוריד את עיניו מהרדאר, מחכה לרגע בו יתקרבו אליו לטווח ירי. הוא בדק את
מערכות הנשק ומצא שהן תקינות.
"בני
בליעל! הוא צולל למטה."
קלייר
הסתכלה על האינדיקציה של מיקום המטרה. הגובה שלה מהקרקע הלך והצטמצם. המשמעות
הייתה שהצמ"ת הבחין בכך שהם עמדו להשיגו, וניסה כעת לחמוק באמצעות מרדף בגובה
מזערי.
הצלילה
שלו לגובה הבניינים הפכה את המרדף לקשה יותר, לא רק בגלל הקושי לתמרן ביניהם אלא
גם בגלל שהגובה והמיקום הפך יירוט לאפשרות שלא באה בחשבון.
"הנה
הוא!" רוג'ר הצביע על הכלי שטס במהירות בינונית בין מבני התעשיה. "צריך
להישאר מעליו."
"זו
האופציה הכי טובה. יש לך הברקות בשאלה איך עוצרים אותו?"
"נחכה
עד שהוא יצא למרחב פתוח. או יתרסק על משהו."
הדיווחים
בקשר נמשכו בלי הפסקה. הכוחות המשותפים של הלבנה והמשטרה השלימו את הסגר על שני
היעדים, כששלושה צמ"תי אויב יורטו ושניים נוספים מהכוחות המשותפים נפגעו.
הסתערות הפורצים בתוך המתקנים נבלמה, אך מספר הפצועים בקרב המאבטחים היה רב. בתוך
יעד 5 הקרב עדיין נמשך, כשהפורצים סירבו לוותר. בינתיים הקשר דיווח על פריצה למתקן
שלישי. כוחות תגבור משטרתיים זומנו אליו, ומצב חירום הוכרז בכלל תדרי הקשר של
כוחות הביטחון. נדמה היה שאפילו שקנאי בחמ"ל הלבנה מאבד את סבלנותו.
"אני
מדליק את המע"ת."
"זה
לא יעבוד. הוא כבד מדי. המערכת לא תזיז לו. וגם אם כן, זה מסוכן מדי. הוא יאבד
שליטה ואז נצטרך לשאת באחריות לנזקים."
בעוד
קלייר מדברת, צמ"ת האוייב לפתע נסק. בתמרון יוצא דופן הוא האט, הסתובב על
צירו, הצליח ללכוד אותם בכוונת שלו, ושיגר טיל לעברם.
"לַשְׁאוֹל
איתך!" זעק רוג'ר, כשצפצוף רם נתן אינדיקציה לפגיעה קרבה. הוא הפעיל אופציית
מיגון שנועדה להסיט את הטיל ממסלולו, בזמן שקלייר ביצעה תמרון התחמקות. הטיל פספס
אותם אך במעט.
בפרץ
עצבים רוג'ר פתח באש. קלייר לא ניסתה עוד לעצור בעדו. כלי האויב הספיק לספוג מספר
פגיעות לפני שהפעיל את המיגון שלו. הפגיעות לא היו קשות, אך נראה היה שיכולת ההיגוי
שלו נפגעה. הוא החל להתנודד באוויר, נטה על צידו, איבד גובה, וכעבור מספר שניות
ריסק את כנפו בהתנגשות עם גשר בתוך מעבר צר. רגע קט לאחר מכן כבר שכב מרוסק על
הקרקע, כשהוא עולה באש.
"שקנאי
מעשרים ושש, קבל המטרה שלי הושמדה."
"רות,
עשרים ושש. חזור לתגבר את יעד 5."
"איך בדיוק זה נשמע לך
הגיוני?"
אדם
גבוה ורזה ואיש נמוך ושרירי ממנו עמדו פנים אל פנים בחדר רחב המעוטר ברובים
וחרבות. כלי נשק פשוטים ששימשו במלחמות לפני עידנים רבים עיטרו גם הם את הקירות .
כרונולוגיה כזו של כלי הרג הייתה בחירה בלתי-רגילה לעיצוב של חדר ואילצה לבהות,
לבחון, ולתהות על קנקנו של האיש שתכנן את העיצוב שלו. עיניו של הנמוך ירו גיצים,
בזעם גלוי. שפת הגוף שלו הזכירה התנהגות של חיית פרא זועפת שהתכוננה לפרץ של
אלימות.
"אני
רוצה שתסביר לי" הוא סינן בין שיניו, "בתור קצין המבצעים, איך זה ייתכן,
שמבצע שתוכנן לפרטי-פרטים במשך חודשים, נכשל כישלון בזוי ומביש כל כך."
הגבוה
שמר על שלוותו ולא הראה סימנים לאובדן בטחון לאור עצבנותו של השני.
"הם
היו מוכנים לזה."
הנמוך
אגרף את ידיו, בקושי מצליח להכיל את זעמו.
"המזל
שלך הוא שיש לך יותר שכל מחוצפה. אבל בקצב הזה המאזן עלול להתהפך. תפסיק לנסות
אותי. חמישים וארבעה עצורים! תגיד לי איך, חכם בלילה, הם היו מוכנים לזה?"
"אני
לא יודע."
"אין
לך מושג, הא?"
"אם
אתה יודע, סוֹלַר, אולי כדאי שתשתף אותי במקום לשאול שאלות מיותרות."
"חפרפרות,
סׅילְבֵר! הן שורצות בכל מקום. ואתה לא מוצא אותן."
"מצאנו שלושה בחודשיים האחרונים. רק למעטים כאן היה ידע מדוייק על המבצע. והם כולם נאמנים לנו בלי יוצאים מן הכלל. כולם הוכיחו את נאמנותם."
"מצאנו שלושה בחודשיים האחרונים. רק למעטים כאן היה ידע מדוייק על המבצע. והם כולם נאמנים לנו בלי יוצאים מן הכלל. כולם הוכיחו את נאמנותם."
"אז
איך זה שאנחנו לא מוצאים את החפרפרות הגדולות, הא?"
"אם
יש לך תוכנית שתעזור לאתר את מי שמכר אותנו, אני ארצה לשמוע אותה."
"מאוחר מדי בשביל זה. כעת נעשה
דברים בדרך שלי. מאחר ואתה נושא באחריות לכישלון, אני מצפה ממך לשיתוף פעולה מלא."
"אתה
שותף בכישלון לא פחות..."
"שלא תעיז!" סולר קטע אותו והצביע עליו בתנועה מאיימת. סילבר השתתק לרגע.
"שלא תעיז!" סולר קטע אותו והצביע עליו בתנועה מאיימת. סילבר השתתק לרגע.
"מקובל.
מה אתה מציע?"
סולר
בהה בסילבר במבט כועס רגע נוסף לפני שחזר לדבר. "נראה שהבוגדים שורצים כאן
בינינו בלי פחד. ישנה שיטה שהייתה נהוגה בעולם העתיק וסייעה לצמצם את הנזק שבוגדים
כאלו גרמו."
"אתה
ודאי לא מתכוון ל..."
"דצימציה,
אֵנתוֹנִי. אתה תאסוף את כל מי שהייתה לו גישה לפרטים מדוייקים ותיפטר מכל
עשירי."
"אתה
מודע לכך שמדובר בעשירית מהאנשים המקצועיים ביותר שלנו?"
סולר
פרש את ידיו לצדדים והיטה את ראשו הצידה בשוויון נפש מובהק.
"אין
אדם שאין לו תחליף. תבחר את המוכשרים פחות ביניהם אם תרצה. זה המחיר שעלינו לשלם
בעבור נאמנות."
סילבר
שילב את ידיו על חזהו. "נעשה דברים בדרך שלך... ונקווה שזה יעבוד." 